מלנומה היא סוג של סרטן העור שמקורו בתאי המלנוציטים, אשר אחראים על ייצור הפיגמנט בעור. באופן תקין, תאים אלו פזורים כבודדים או בקבוצות קטנות לאורך שכבת האפידרמיס. לעומת זאת, במצב לא תקין, כגידול עור, תאים אלו מתרבים באופן בלתי מבוקר ומתמזגים ליצירת קבוצות גדולות, העלולות לחדור את האפידרמיס.
למזלנו, למרות שמלנומה היא סרטן העור המוכר ביותר, היא מבין הנדירים מכלל סרטני העור.
מלנומה מתפתחת לרוב ע"פ עור הנחשף לשמש, אולם היא עלולה להופיע גם באזורים שפחות חשופים לקרינת השמש. עד כ-5% ממקרי המלנומה אינם עוריים, ומקורם בריריות, מערכת העיכול, קרומי המוח והעיניים.
בישראל מאובחנים מדי שנה כ-1,100 מקרים של מלנומה חודרנית ועוד כ-800 מקרים של מלנומה ממוקמת.
בקרב רוב האוכלוסייה, הסיכוי לחלות במלנומה במהלך החיים עומד על פחות מ-1%. עם זאת, קבוצות אוכלוסייה מסוימות מצויות בסיכון מוגבר להתפתחות המחלה בשל נוכחות גורמי סיכון שונים.
גורמים סביבתיים –
המרכזי שבהם הוא חשיפה מוגברת לשמש (היסטוריה של חשיפה מוגברת לקרינת UV בילדות ובצעירות מהווה גורם סיכון משמעותי להתפתחות של מלנומה). לצד זאת גם תחלואה במחלות מסוימות (בעיקר מחלות המובילות לדיכוי חיסוני) וכן גם נטילה של תרופות שונות, כמו תרופות לדיכוי חיסוני מעלות את הסיכוי להתפתחות של מלנומה.
מאפיינים גנטיים –
היסטוריה אישית ו/או משפחתית של מלנומה (בעיקר בשני קרובי משפחה ומעלה), תסמונות מלנומה משפחתיות מוכרות ואף נשאות של מוטציות בגנים, המעלים סיכון לסרטנים אחרים, למשל מוטציה בגן BRCA (המתאפיינת בסיכון מוגבר לחלות בסרטן שד/שחלה/לבלב אך גם במלנומה)
סוג עור בהיר, הנוטה להיכוות בקלות בחשיפה לשמש, הוא תכונה מולדת, המעלה את הסיכון להתפתחות של מלנומה: אנשים ג'ינג'ים, בעלי עיניים בהירות, ריבוי נמשים וכן גם אלה בעלי ריבוי שומות ("נקודות חן") , לרוב מעל 50-100 , מצויים בסיכון מוגבר למלנומה.
עד לפני מספר שנים ישראל כיכבה בראש רשימת המדינות בעלות שיעור תחלואה גבוה במלנומה, זאת עקב היותה מדינה שטופת שמש. בשנים האחרונות נצפית ירידה ניכרת במקרי המלנומה החודרנית במדינה, ככל הנראה עקב העלייה במודעות למעקב קבוע ואבחון מוקדם.
המלנומה השכיחה ביותר המאופיינת בהתפשטות רוחבית בשכבות העור העליונות.
גידול עבה יותר המתאפיין בגדילה לעומק. גידול זה ייראו כמו פוליפ או כיב בעור.
מלנומה ע"פ כפות הידיים ו/או הרגליים, הציפורניים.
מרבית המלנומות ממוקמות בעור בלבד, אולם קיימות מלנומות עבות עם פיזור משני לבלוטות לימפה או איברים אחרים. ככל שהמלנומה עבה יותר, כך הסיכוי גדול יותר לגרורות.
ברוב המקרים מלנומה תתבטא כנגע בעור, נגע חדש או נגע קיים שהשתנה. הנגע בדרך כלל שונה במראהו מיתר שומות המטופל. מחלה מתקדמת יכולה להתבטא בנפיחות של בלוטות הלימפה בבית השחי או במפשעה. במקרים של מחלה מפושטת התסמינים תלויים באזור אליו התפשטה המחלה .
במידה ומדובר בנגע חשוד, תתבצע הסרה מקומית של הנגע ואבחנה פתולוגית. במידה והאבחנה הינה של מלנומה, יהיה צורך לעיתים בבדיקות הדמייה נוספות כגון אולטראסאונד לבלוטות הלימפה או PET CT.
במקרים של מלנומה המוגבלת לעור בלבד, הטיפול יכלול כריתה של הנגע עם שוליים נקיים. במלנומה עם עובי מסויים הניתוח ישלב גם דגימה של בלוטת הלימפה על מנת לשלול מעורבותה. מעורבות בלוטת לימפה מעלה את הסיכון למחלה חוזרת או אלימה יותר, ולכן יוצע לאחר הניתוח טיפול תרופתי מונע (אימונותרפיה או טיפול ביולוגי מוכוון מטרה)
הטיפול במלנומה מתקדמת התפתח מאוד בשני העשורים האחרונים ובזכותו סיכויי ההישרדות והריפוי מהמחלה עלו באופן משמעותי. קיימים שני סוגים של טיפול סיסטמי הנחשבים כיעילים מאוד.
בקרב כ-45% מהמלנומות תימצא מוטציה בגן לחלבוןBRAF וניתן לטפל בתרופה ביולוגית המעכבת את פעילות החלבון.
טיפול זה הוכח כיעיל מאוד, הן במקרים בהם קיימת מעורבות של תאי לימפה והן במקרים בהם אובחנה מחלה גרורתית.
מתאים לכל סוגי המלנומה, ללא תלות בהימצאות המוטציה. טיפול הניתן במסגרת אשפוז יום אחת למספר שבועות. טיפול זה "מייעל" את פעילות מערכת החיסון של הגוף ומלמד אותה לתקוף את תאי המלנומה. תופעות הלוואי נגרמות מפעילות יתר של מערכת החיסון שהתעוררה, אך מרביתן ניתנות לטיפול.
חשוב לציין כי גם במקרים של מחלה מקומית שטופלה נדרש מעקב קבוע של רופא/ת עור.
כפי שצוין לעיל אחד מגורמי הסיכון למחלה הוא היסטוריה אישית של מלנומה בעבר. לכן, מעקב של רופא/ת עור חיוני כדי לאתר גידולים נוספים בשלבים מוקדמים ולאפשר טיפול מתאים. למרות התקדמות הטיפולים במחלה, הדבר המומלץ ביותר הוא מניעה ואבחון מוקדם.